בנם של חנה ויצחק. נולד ביום ט"ו בסיוון תש"ט (12.6.1949) בנס ציונה. ילד שני במשפחה, אח לחנוך וזאב. כן היו לו שני אחים למחצה בוגרים, יצחק וצביקה.

גדליה (גידי) גדל והתחנך בשכונת יד אליעזר בנס ציונה. מגיל שש למד בבתי ספר במושבה. מצעירותו קיבל על עצמו תפקיד לא רגיל במשפחה – לדאוג לאחיו הגדול חנוך, נער עם צרכים מיוחדים, בעת שההורים עבדו.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון.

במהלך שירותו הצבאי נקלע לתאונת דרכים ונפגע ברגלו הימנית. הפציעה גרמה לזיהום כרוני שלא אפשר להחזיר את הרגל לתפקוד מלא, ולכן הוא נאלץ להיעזר בקביים ולקבל טיפולים רבים בבתי חולים.

לאחר שהשתחרר מצה"ל עבד בתעשייה האווירית. בהמשך דרכו המקצועית עבד בחשבונאות בחברה לחומרי ניקוי.

את לאה הכיר במסיבה במכללת סמינר הקיבוצים ועד מהרה התאהב בה. לאחר שהתוודעה למעלותיו, התאהבה אף היא. בשנת 1973 נישאו בקיבוצה. בדרך לחתונה, סיפרה לאה, נקרה בדרכם אדם שרכבו נתקע בצד הכביש. אף שמיהרו להגיע לאירוע ולבשו את מיטב מחלצותיהם, החליט גידי לעצור ולעזור – התנהגות אדיבה ומלאת רצון טוב שאפיינה אותו.

את ביתם קבעו בקריית אונו. לשני הבנים והבת שנולדו להם – איציק, ירון ושני – היה גידי אב דואג ואוהב. לאחר פציעה קשה של ירון בתאונת דרכים עברה המשפחה לגור בראש העין.

גידי בורך בידי זהב שבזכותן עסק להנאתו בנגרות וטיפל בכל התקלות בבית – "הנדימן", כדברי רעייתו. בשעות הפנאי השתתף בפעילויות ב"בית הלוחם", בילה עם חברים מהשירות הצבאי ומהשכונה וטייל ברחבי הארץ.

הוא ניחן בטוב לב ובנכונות לעזור לכל מי שנזקק לכך, ובלט בחריצותו בכל תחום.

בחלוף השנים חלה החמרה במצב בריאותו בעקבות הפציעה והזיהום, הוא סבל מכאבים ונזקק לטיפולים תכופים.

גדליה (גידי) דיכנר נפטר ביום כ"א בתמוז תשס"ו (16.7.2006). בן חמישים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בראש העין. הותיר אישה, שני בנים ובת וארבעה אחים.

על מצבתו חקקו אוהביו: "גיבור של החיים. אוהבים אותך".

גידי מונצח עם כל חללי צה"ל בהיכל הזיכרון, בהר הרצל בירושלים.